"בני ברלה. אלמוני בין קברות רעיו"

"בית הקברות בקרית-ענבים בימיו הראשונים"

"ג'ימי נפל בקרב באזור בית שמש, ואת קברו, כמו גם קברות הוריו, מנחם ורבקה שמי, שביקשו להיטמן לצידו, תוכלו למצוא בבית הקברות."

"שאפתי לעצב דמות לגוש-אבן ענק ומופשט, הזונק מן האדמה כלפי המרומים..." מדברי ההסבר של מנחם שמי על מלאכת הכנת המצבה.

סיור בבית העלמין בקרית ענבים

 

על מנת שתוכלו להכין בעצמכם סיור בבית העלמין של קרית ענבים 

לחצו על הקובץ הבא - הכנה לביקור בבית העלמין

סיפורה של זהרה לויטוב מוגש לכם כאן -

כמו כן ריכזתי עבורכם את רשימת הנופלים בבית העלמין בקרית ענבים

 

תוכלו בעזרת אתר יזכור לבחור סיפור שנוגע לליבכם לספר אותו במקום עצמו.

 

 

איך מגיעים?

רדו מכביש מספר 1 במחלף עין חמד, סעו לכיוון אבו-גוש, בכיכר פנו ימינה לכוון קרית ענבים. בכניסה לקיבוץ, מיד לאחר תחנת הדלק שנמצאת משמאל – המשיכו ישר 

במעלה הכביש עד שתגיעו כעבור כ – 200 מ' לבית העלמין.

 

 

בית העלמין

 

צאו לטייל בין הקברים בבית הקברות בקרית ענבים.

התבוננו במצבות, ראו אותם, קברי אחים. קראואת הכתוב על המצבות, וראו את בני השש עשרה שחירפו נפשם למות כדי לתת לנו חיים.

התבוננו בשמות, אלה שרק הגיעו, אודים עשנים מן התופת הנאצית, וכעבור חודשיים מצאו את מותם, מות גיבורים על מרגלות ההר עליו אתם דורכים.

חלקם ידועים, לכולם אב ואם החקוקים על האבן לנצח עם ילדם, וישנו זה שרק שמו הפרטי היה ידוע לרעיו... ללא מודע או מכר, כאן בארץ המשוועת לחיים.

 

"יש אומרים, אנשים נכים אומרים זאת, שלעיתים הם מרגישים את האיבר הקטוע, את היד ואת הרגל, כאילו עודן איתם. עצבים אלה שהפעילו את האיברים הקטועים עדיין קיימים ופועלים והם שיוצרים אשליה זו.

כמה עצבים ונימים, דקים שבדקים, עוד קושרים ומרתקים את האם אל בנה שאיננו. ועם הסתלקותו הם מתעוררים אז לפעולה מוגברת להחיות אותו בתוכה מחדש, להולידו כאילו שנית.

ואם נגזר שהמוות היא חידלון מוחלט וסופי – הרי שחידלון סופי זה בא על הבן עם מות האם. ורק אז הוא בא על שניהם יחד."

 

אמא של אהרן (ג'ימי) שמי (שמיט).

(מתוך "חברים מספרים על ג'ימי", הוצאת אריאל  1999, עמ' 229.)

 

 

כיצד התייחסו לוחמי תש"ח אל בית הקברות ההולך וצומח לנגד עיניהם?

 

"בית הקברות היה במרחק של כמה מאות צעדים, והוא גדל והתרחב מיום ליום. הוא הפך והיה לחלק בלתי נפרד מההווי היום-יומי שלנו. חוטי מחשבה נוגים מאד, מחשבות שלא כדאי היה להעלותן על דל-שפתיים, נמשכו מאיתנו, החיים עדיין, אל בית קברות זה, ולא היה מפלט מהן.

בקבורת המתים היו מטפלים החיילים וחברי משק. יצחק בן-אברהם – חבר ותיק למשק, ששערות שיבה היו בראשו, התמסר במיוחד לעבודה זו. במו ידיו היה עוטף את המתים בסדנים ושמיכות שנלקחו מבית-ההבראה של המשק ומבית פפרמן שבמעלה החמישה.

בגלל ההפגזות היו חופרים לרוב את הקברים בלילות, ולחיילים ששמעו את הנקישה האטומה של המכושים לא היה תמיד ברור הדבר, אם חופרים את הקברים לאלה שכבר נפלו, או שמכינים אותם למפרע בשל הדוחק בזמן...

מספרים על ג'ימי שעבר באחד הלילות עם יחידה ליד בית-הקברות, וממעלה הגבעה ראה חברים מהמשק נתונים בעבודת חפירה. החיילים נתחלחלו. "את זה מכינים בשבילנו!" מחשבה זו ננעצה בראשו של כל אחד. "היי שם! אתם! עבדו שם מהר! היו מוכנים! אנו כבר יצאנו..." צעק ג'ימי למטה, בכוון לבית-הקברות. העניין הפך כאילו להלצה. הרושם הראשון טושטש במידת מה והיחידה המשיכה את דרכה בכיוון אל הרדאר..."

(מתוך "חברים מספרים על ג'ימ"י, הוצאת אריאל, 1999,עמודים 163-164)

 

 

סיפורה של האנדרטה:

 

במעלה הגבעה ניצבת האנדרטה אותה עיצב ובנה האמן מנחם שמי, אביו של ג'ימי. לעיתים נדירות מזדמנת ההזדמנות לשמוע מפיו של אמן מה היו כוונותיו בעת יצירתו.

הנה כך סיפר מנחם שמי את סיפור המצבה,זמן קצר לפני מותו, שנים ספורות לאחר נפילתו של ג'ימי (אהרון) בנו:

 

"ביום השלושים למותו, בעליה לקברו, סיפר אידל, חברו הטוב, שבימי הקרבות היו סרים מפעם לפעם – הוא וג'ימי עמו – לבקר את בית הקברות. ליד הקברים היו משוחחים, מעלים זיכרונות על חבריהם שנפלו ונטמנו כאן.

באחת השיחות הללו אמר ג'ימי: "הבט וראה איזה בחורים "עצומים" שוכבים כאן! פאר הנוער שלנו קבור באדמה זו. אתה יודע? כשתיגמר המלחמה אבוא הביתה ואבקש מאבא שיתכנן תכנית של מצבה גדולה, ראויה לזכרם". המלחמה נגמרה והנה גם בני שוכב עם השוכבים באותו מקום.                              

שמרתי בלבי את הדברים שסיפר לי אידל וראיתים  מעין צוואה של הבן בטרם מותו. ניגשתי לערוך את תכנית המצבה...

רבות התייחדתי בלב הנוף הזה והרהרתי מהי הצורה שצריך לצור לה, למצבה, שתעמוד בפני הודו ועוזו של נוף-קדומים זה, ונתברר לי תוך כדי כך שרק משהו מסויים וברור מאד ברעיון ובתכנון חייב לקום כאן.

ידעתי: אין לנו, ליהודים, סגנון בניה משלנו. אבל בימי קדם בנו עמי המזרח היכלים ומצבות לתפארת בסגנון מונומנטלי ומופשט, על זמני, שמושג הנצח, הבלתי נתפס במחשבת אנוש, כמו מצא בו את ביטויו...

שאפתי לעצב דמות לגוש-אבן ענק ומופשט הזונק מן האדמה כלפי המרומים... לגוש אבן זה אמרתי להפיח את תנופת הזינוק... ואם ניתן לתרגם את המופשט לשפת אנוש, הרי שעליו לבטא זעקת שבר על העוול הגדול לחיים הצעירים שנקטפו באביב ימיהם.

בקרקע של נוף פרא סלעי זה, חשבתי בלבי, תתגלם אותה האבן מחדש... וכך תמלא את היעוד הנשגב שהטלת עלי בצוואתך, בני אהרון, ואשר ביצעתיה במידת יכולתי וכשרוני"

(מתוך "חברים מספרים על ג'ימ"י, הוצאת אריאל, 1999,עמודים 249-250)

 

את הספר ניתן לרכוש בהוצאת "אריאל" בירושלים, טלפון  02-6434540 ת.ד. 3328 ירושלים, מיקוד 91033 או דרך האתר -

 

http://www.arielp.co.il/index.php?page=search&term=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D&x=0&y=0