יעל בדיחי - זמרת ומספרת סיפורים נטף

יעל בדיחי הלכה לעולמה בתאריך 16 למרץ 2017, י"ח אדר תשע"ז, חמש עשרה שנים ושלושה ימים בדיוק לאחר נפילת בנה גיל.

 

יעל, אם אוהבת לשישה, זמרת ומספרת סיפורים, הופיעה בביתה בנטף שבמבואות ירושלים ובכל רחבי הארץ במגוון רחב של מופעים:

"אם תשאלו אותי על מה אני שרה? אגיד לכם בפשטות - אני שרה ומספרת את שירי ארץ  ישראל".

 

יעל התמחתה בהגשה מיוחדת ומרגשת של שירי ארץ ישראל, על האנשים והנשים החיים בה, על האהבות, על יופייה המדהים של הארץ ועל הכאב והתקווה השזורים בכל רגב ובכל רגע של קיומה. היא ראתה עצמה כמורה וכמדריכה לאהבת הארץ, לציונות, לבוני הארץ מהעליות השונות, לאמונתם ואהבתם היוקדת לארץ, לקורותיהם, לחייהם ולמותם. כמו כן, שילבה את סיפורי הארץ ושיריה בטוב טעם, בחן ובשירה צלולה. את אהבת האדם שבה הביעה יעל בקשר ובחיבה ליוצרים  -

"אני אוהבת לחקור את הלכי הרוח של המשוררים שכתבו לנו שירים, להכיר אותם מקרוב...."

 

קהל רב הגיע למפגשים אינטימיים של מופעי זמר איכותיים ממיטב הקלאסיקה הישראלית ומשירים מקוריים שכתבה, רובם לאחר מחלת הסרטן שתקפה אותה, והתייחסה, בחשיבה מעמיקה וחוקרת, לקורות אותה ולתחושותיה בעיקבות המחלה.

 

יעל כתבה והציגה מופעים שונים - גם בלאדינו ובצרפתית  - כולם עם נגיעות אישיות, ואפשרה לקהל לגעת בעולם ההשראה והיצירה, כאשר השילוב בין קולה הצלול לבין נגינת הגיטרה מהווים משב רוח מרענן ומחיה בעולם הרועש בו אנו חיים. 

 

לעיתים קרובות נתנה יעל במופעיה במה לנשים יוצרות.


 

החלום של יעל היה להיות זמרת אופרה. אבל, חייה המקצועים התחילו במסלול שלכאורה הותווה  לה מראש. כבת למורה, היה ברור לכל כי תלך במסלול דומה. היא  למדה תנ"ך ומקרא באוניברסיטה העברית, ולימדה בבית ספר למחוננים "בויאר" בירושלים.  

על אף תחושתה של יעל כי חלומה לא עתיד להתגשם והשירה תישאר בגדר תחביב, למדה פיתוח קול ושרה בלהקת הסטודנטים ובמקהלה.  

 

כשהייתה בת 37, החליטה, בעידודו של בעלה אבנר, להגשים את החלום ולהפוך את השירה למרכז עיסוקה, תוך אמונה שאם רק תעז - אין גבול לאפשרויות שעומדות בפניה. כשבעלה לצידה, הקציבה יעל שנה לנושא כדי לנסות ולהתנסות במקצוע הזמרה, ולראות אם ואיך הדבר יסתדר. בגיל 37, כשהיא אם לחמישה ילדים, המהלך היה נועז ומהפכני.

 

פגישות גישוש ותחילת שיווק עצמי אצל רכזות התרבות בדיור המוגן, פתחו לה פתח לתחילת הפעילות. יעל עשתה שימוש רב בכישורי ההוראה שלה, בנתה מופעים והתחילה לנדוד בין בתי הורים עם גיטרה ומגבר.

"בשלב מסוים הצטרף אלי בעלי אבנר כסאונדמן וכתומך רגשי".

 

יעל אהבה כל רגע בתהליך המתרחש והייתה מאושרת. קהל המאזינים אהב את הופעותיה, וכך גבר זרם ההזמנות למופעים במסגרות השונות. אך אז ארע האסון  -  ב־13.3.2002 בנה הבכור של יעל, סגן גיל בדיחי, מפקד מחלקה בשריון, נפל בקרב עם מחבלים ברמאללה.

השירה הייתה כלי הביטוי של יעל  ועל קברו הפתוח שרה בקולה הצלול את שירו של דוד שמעוני -  "ואף על פי כן ולמרות הכל- ארץ ישראל"  והבטיחה שלעולם לא תפסיק לשיר.

"הייתי צריכה הרבה מאוד כוחות נפש כדי לחזור לשיר בפני אנשים. במיוחד במופע של שירי רחל, שבו אני שרה את 'בן לו היה לי'. איך אני שרה את השיר הזה, כשגיל שלי איננו?"  

 

נפילתו של גיל שינתה את הקונספט של ההופעות, המשפחה התכנסה יותר בבית.

יעל, יחד עם אבנר, החליטו שבמקום לצאת החוצה עם המופעים הם יזמינו את האנשים לביתם. הבית עבר שיפוץ ושינוי והפך למקום אירוח - ומאז יעל קיימה בביתה שבנטף מופעים פתוחים לקהל הרחב ולקבוצות.

"אנחנו גרים בנטף, יישוב קטן בהרי יהודה, לא רחוק ממעלה החמישה, טובל בירק, אורנים, רקפות...ואנחנו רצינו שקהל יבוא אלינו הביתה, ויהנה מכל היופי הזה, אז הפכנו את המרפסת שלנו לתיאטרון קטן".

 

חיי היצירה והמופעים בבית נקטעו באסון נוסף. בינואר 2012, לפני חמש שנים וחצי, כאשר נתגלה בריאותיה של יעל  גידול סרטני. ברור היה שיעל עומדת בפני ניתוח קשה הכולל הסרה של חלק מהריאה הנגועה ועלה חשש כבד שמא לא תוכל להמשיך לשיר. 

טרם הניתוח החל תהליך של הקלטת שירי רחל באולפן, בליוויו של אורי הרפז. למחרת יום ההקלטה האחרון, בוצע הניתוח שבו הוסרה האונה הנגועה ולאחריו עברה יעל סידרת טיפולים כימותרפיים שגרמו  לתשישות נוראה - פיזית ונפשית. ביולי 2013, לאחר שנה וחצי של אלם, שבה יעל לחיים ולשירה. התכנים וההגשה של המופעים השתנו, כי כבר לא חשה כאותו אדם, אבל הייתה מאושרת.  

 

יעל לא יכלה ליהנות זמן רב מהחזרה לשגרה כי כעבור שלושה חודשים המחלה חזרה. פעילותה נעצרה לשנה של טיפולים מייסרים טרם חזרה נוספת לשירה, וזאת תוך כדי מאבק עיקש להפיק את קולה הצלול והחי מריאותיה הפגועות. במקביל, החלה לכתוב ולהלחין שירים, על שלל נושאים המשתקפים במנסרת החוויות הפרטיות שלה.  

"מה שהכי מרגש אותי זה שהקהל הנאמן שלי חיכה לי וחזר למופעים בביתי, וכאן במרפסת ממשיכה להתערבל אנרגיה של אהבה" סיפרה יעל.

הקהל נאחז בעוצמותיה ויעל נאחזה בקהל – להתאושש, להתחזק ולהחלים.

"התחושה שיש לי מה להגיד ושאנשים זקוקים לזה, מעניקה לי כוח ותקווה שלעולם לא אפסיק לשיר".

 

בסוף שנת 2015 חזרה המחלה בשלישית. המאבק החל שוב, אך הפעם כבר לא עמד ליעל כוחה ולאחר שנה וחצי של קרב עיקש נפטרה בביתה בנטף, במיטתה, מוקפת באוהביה.יעל נקברה לצד בנה בכורה, באדמת הארץ שעליה חייתה ואת שיריה שרה.

 

יחד החלטנו, אורי ואנחנו - בני המשפחה, שאין צורך להוסיף דבר לקולה הטבעי של יעלי או לנגינתו של אורי בגיטרות.

כשם שאור הכוכבים מאיר אלפי שנים לאחר שהם עצמם כבר כבו , כך קולה של יעל יישמע עוד ועוד גם לאחר שהיא כבר עצמה את עיניה ויעניק נחמה, שמחה ויופי למי שזקוק להם, והתוצאה לפניכם.

במרוצת השנים ובשל המחלה, נשכחה אותה הקלטה של שירי רחל שבוצעה טרם הניתוח. במהלך השבעה של יעל פנה אורי הרפז לאבנר והציע לסיים את עיבוד ההקלטות ואת הפקת הדיסק לכבודה ולזכרה של יעל. אורי השקיע מזמנו, מניסיונו הרב  ומכשרונו בעבודת העריכה. בסיום העריכה סיפר אורי כי בשומעו את קולה של יעל באולפן התרגש עמוקות וכל חווית העריכה הייתה מצמררת עבורו.